<h1>כל בו הלכ' תפילת מנחה סימן כ"ז</h1>
<h2>דף כו.</h2>
תפלת המנחה זמנה בתשע שעות ומחצה שבאותה שעה היה קרב תמיד של בין הערבים ולפי שבערב פסח שחל להיות בשבת שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה אמרו רבותינו ז"ל שהמתפלל אותה אחר זמן זה יצא. וזו היא נקראת מנחה גדולה. וזמן המנחה עד שישאר מן היום שעה אחת ולפי שאין אדם יכול לכוין את זה אמרו ז"ל שיתפלל אותה עד שתשקע החמה ודיני טעה בתפלת המנחה תמצאם בהלכות תפלה הכל כמבואר. וזהו סדר התפלה אומר אשרי וקדיש זוטא ואין לומר תהלה לדוד במנחה עד שישלמו לבא מנין כדי שיאמר עליו קדיש של תפלת המנחה. ולכך פירש רב עמרם ז"ל שיש לחזן לומר ישתבח בתפלת שחרית לפני התיבה מעומד כדי לומר עליו קדיש כ"מ. ומתפללין שמונה עשרה על הסדר בלחש ואחר כך חוזר שליח צבור התפלה להוציא מי שאינו בקי כמו בתפלת שחרית בקול רם. וכתב הר"ש ז"ל וזה לשונו ושליח צבור שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבו' לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור והוא אינו צריך לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה לומר המשמיע קולו [עי' ד' כד:] כיון דעל ידי הדחק הוא עושה אין בזה משום קטני אמנה. וצבור שלא התפללו ואין שהות ביום להתפלל הצבור בלחש ולירד שליח צבור לפני התיבה אע"פ שאסור לבא לידי כך אפי' הכי יוצאין הצבור ידי חובתן בתפלת שליח צבור וזהו חובתן צריכין הצבור לעמוד אחריו בשעה שהוא יורד מראש התפלה ועד סופה כאדם שהוא מתפלל לעצמו ואין מפסיקין ואין משיחין ועונין קדושה ואח"כ נופלין על פניהם ואומר תחנה ואח"כ קדיש שלם.
